תחביב או הרגל מגונה?
כולנו רגילים שבחיי היום יום לכך שאנשים מבזבזים זמן וכסף על דברים מטופשים. למשל על עישון, איסוף בולים, שיטות הרזייה או גידול ילדים מעל גיל 21. כולם בעצם מבינים, שהם מתעסקים בשטויות וגם מפעם לפעם משתדלים לעצור (מספרים שהכי קשה זה להפסיק לאסוף בולים) .הפסקת עיסוק עקר זה עסק ממכר כשלעצמו- משמע, הנינים שלנו יהיו עסוקים באותו עיסוק עקר ויקר.
אי אפשר להתווכח שבכל מאה, עם הצתברות מידע וידע, אפשרויות של בזבוז זמן הופכים להיות טכנולוגיים ומעשיים יותר. הבא ניקח כראייה שרותי רשת פופולאריים, בהן מחצית מן האנושות הבוגרת מעבירה לפחות מחצית מזמן העבודה - האם אנחנו יכולים לקרוא לתאר אחת מהן כחסר תועלת לחלוטין? כתיבת בלוגים מקימה לתחייה סופרים בפוטנציה, שאת יצירתם המרגשת תיקרא לא רק בידי אבא, אימא והחתולה מיצי, אלא עוד עשרים שלושים גולשים וחברים לעבודה.
רשתות חברתיות יכולות לסייע במציאת חברים ותיקים ולברר הרבה פרטים על מכרים חדשים. שרותי היכרויות חוסכים ליושבי המשרדים את החסר בשיח עם בני המין השני ולעיתים, אף מסייעים להקמת אם לא משפחה אז לפחות זוגיות רבת הבטחות. באתרים לפי נושאים תמיד אפשר למצוא חברים בעלי דעה על נושא מסויים ולמצוא תשובה על שאלה שמדאיגה את המשתמש, ולבסוף תוכנות תקשורת (שעימם עד היום נלחמים מרבית המעסיקים) מקצרים רבות מונים את ההתקשרות עם האדם הרצוי, ומאפשרים למצוא פתרון לבעיות בעבודה.
כמובן אם האדם יעסוק בתחומים שמניתי מעלה יתר על המידה, תפגע לא רק העבודה, אלא גם החיים האישיים. אבל אם לא ידעתם עם מזלג אפשר בטעות להוציא עין לבן אדם. אז לתומי נכונה תובנה הבאה, עד כה שירותי אינטרנט מילאו תפקיד יעיל ועזרו בפתרון בעיות ריאליות בהחלט, הם גם הפכו למפורסמות בזכות תכונות אלו. אבל ככל שהאינטרנט הפך לנו לחלק מן החיים, דברים חסרי תועלת לחלוטין החלו לחדור לתוך הרשת. כל עוד בזבוזי זמן אלום[] היו נחלת עצלנים וירטואליים ברשת, אפשר היה להתעלם מהן, אך כאשר קהל היעד של שטות כזו הגיע למאה מליון משתמשים, אי אפשר להתעלם ממנה. כן, אני מדבר על שרות טוויטר.
קחו את החיים בציוץ
קוראי ניוזגיק וודאי יודעים על שרות זה, אז רק אזכיר שהוא הומצא עוד ב2006 בידי אמריקאי ג'ק דורסי, שהחליט ליצור הכלאה בין SMS לבלוג. משמע, אורך המסר לא יכול לעלות על 140 תוים, בכל היתר התכונות, אלו תכונות של בלוג רגיל: עמוד של חברים (הקרואים בטוויטר עוקבים), יכולת של באן(חסימה) על משתמשים לא רצויים ותיוג. אחר מעט מחשבה לתוצר המוגמר קראו מיקרובלוגינג. השרות מתמקד במשתמש ברשת סלולרית, אך לא נמנעו גם מן המחשב הביתי והוציאו פלטפורמות, המאפשרות להוציא "ציוצים"-"טוויטים" (באנגליט TO TWEET לצייץ או לפטפט). פטפוטים כאלה מהווים 75 אחוזים מן התעבורה הכוללת דרך שירות טוויטר נשלחים מפלטפורמות ניידות, והיתר נשלח היישר מ-Twitter.com. חשבונות פתחו המוני משתמשים רגילים, אך גם ה"סלבס" לא נמנעים משרות המיקרובלוגינג לרעיה החשבון הפופולארי ביותר בטוויטר שייך ללא אחרת אלא לבריטני ספירס 5,140,709 עוקבים, באורפה הקירח נושף לו אשטון קוצ'ר המתחזק 5,079,019 עוקבים "בלבד", ובכלל ברשימת הטופ ליסט http://twitaholic.com, אפשר לפגוש אנשים שונים מסטיבן פריי ועד ברק אובמה. מאה מליון משתמשים, סלבריטאים, חברות, הכל נהדר. אבל אם ניתן בטוויטר מבט קצת יותר רצינית, חסר משמעותו המשוואת תצוץ לה מכל החורים ברשת.
נתחיל מזה שבאלגנטיות הביצוע טוויטר מזכיר לי טלביזית FullHD LED עם תצוגת... שחור לבן. הכל בעל יומרנות תעוזה אבל ...למה? מסרון SMS הוא אורח עוד מן המאה הקודמת שהשתמש ב140 תווים רק בגלל מגבלות טכניות קשיחות שהיו לפני שלושים שנה. החבר'ה מטוויטר מרמזים שזו אפשרות לשלוח הודעות טוויטר באמצעות אותו ה-SMS, אבל כנראה אף אחד לא עידכן אותם, שמכשירים סלולריים למדו להדביק כמה הודעות מסרון להודעה אחת, ובכך להמנע מחסם מסורבל כזה. מה גם, מרבית מפעילים סלולריים לרבות הישראליים אינם עובדים עם טוויטר. משלוח הודעה באמצעות רשת דור שלוש בסלולר משלוח 140 תוים שקול לגמרי למשלוח 300 תוים או למשלוח 1024, אחד הוא - אין שום הבדל. רעיון הקונספטואליות והרמת האף טובה לתצוגות אופנה גבוהה ולא ממש מתאים לעולם העסקים.
Let's talk some business
אגב עולם העסקים. עד היום הושקעות בטוויטר על ידי חברות השקעות שונות בערך 57 מליון דולר ארצות הברית. בתוכניות שדלפו לא מזמן התגלה רצון הבעלים עוד בשנת 2013 להגיע לרווחים של 1.54 מליארד דולר, מהם 111 מליון דולר הוא רווח נקי. הכל ביצרים, ברצונות טובים, אבל בתוכניות לא נאמר פרט קטן ושולי - מהיכן יגיע הר כסף שכזה? עובדי טוויטר פולטים מדי פעם בראיונות שהם רוצים להתחיל בשיווק אינטרנטי, לשים פרסום כלשהו באתר או אפילו לאפשר טוויטים פרסומיים לרובד מסוים של משתמשים. כמה חבל שגם האופטימיים ביותר מתייחסים במידת ספקנות רבה לרעיון זה, גם כי יצרני הפלטפורמות ילמדו מהר את האפשרויות לחסום כל תוכן פרסומי, מה גם שמרפסום באינרנט לא מרוויחים גם בלוגים ורשתות ותיקות דוגמת פייסבוק. היותה רשת מבוססת סלולר עבור טוויטר שיחקה משחק רע למדי. כמה שלא יהיו חזקים הסמארטפונים של היום, לגלוש בצורה רגילה באמצעותם עדיין לא נוח במיוחד, מה גם צריכת נפח ברשת סלולר הרבה יותר מוגבלת. כתוצאה הקליקים על קישורים פרסומיים מתבצעים מעט מן האינטרנט הרגיל. בסך הכל מידת המתשמשים צומחת, עלות אחזקת השרתים וכוח אדם צומחת והריווחיות אינה נראה באופק.
אבל אולי התהליך של מיקרובלוגינג הוא כל כך מושך ויעיל שטוויטר יתבסס על תקציבי ממשלות אירופה וארצות הברית?
במשך זמן מסויים נמנעתי מטוויטר במשך זמן מסוים, עד שלפני חצי שנה בערך החלטתי לנסות בעצמי את השירות. לא נהנתי במיוחד. היום כמו לפני תחילת השימוש בטוויטר אני לא יכול לנסח נוסחה פשוטה ביותר - מי ולמה צריכים את טוויטר? לפני זמן מה עוד הייתי בטוח שמדובר בהתכתבות ידידותית בין חברים דוגמת אי סי קיו של פעם, היום גם בזה אינני בטוח.
מצייצת?
הציוצים בטוויטר מתחלקים להם לחמישה סוגים:
הראשון, הנפוץ ביותר, כולל מידע על מה שהכותב רואה, שומע, מריח או אוכל. לפעמים בטוויט משולבים מספר עובדות דוגמת "שוכב לי באמבטיה, מריח לוונדר ואוכל תותים." לפעמים הציוץ ילווה בצילום מטושטש של התות, מה שמעלה כמובן את בחשיבות הערך של ציוץ אלפי מונים.
הסוג השני הוא גיאוגרפי, המיידע כל וכל היכן מצא את עצמו כותב הציוץ. נחתתי באנגליה, ברכבת בהרצליה, רוכב על אופניים בשכונת התקוה. הכל כמובן סופר מעניין ומסקרן. כל העוקבים של אדון פלוני מתים מאושר שסוף סוף צבר כסף לחופשה באנטליה.
הסוג השלישי - "שאלה-תשובה" הרבה פחות נפוץ בגלל חוסר אפקטיביות של שאילת שאלות בטוויטר. בין העוקבים הרי מרבית האנשים הם נחמדים, אבל לרוב נפוצים ברחבי המדינה או העולם. אם כבר מבין עוקביך התמזל מזלו של מומחה לשאלה להיות ברשימה, הסיכוי לתפוס אותו באון ליין ממש מזערי. כמובן ישנה הגבלה של 140 תוים, בואו פעם, תנסו לכתוב תשובה רחבה לשאלה ב140 תוים בלבד.
הסוג הרביעי - טוויט מתקפה. מאוד נפוץ בין עיתונאים במיוחד אלה בתחום הטכנולוגיה (כאלה שמשום מה נמצאים המון זמן בטוויטר). המתקפה כוללת הערה עוקצנית, לרוב למשתמש טוויטר אחר, שמעורר גל של תגובות נזעמות. לרוב המהומה נרגעת אחרי כחצי שעה. כמובן שבסוג הודעות זה אין ממש טעם.
סוג הטוויט החמישי הוא ציוץ -פתגם. משום מה נחשב כטעם טוב מפעם לפעם להפגיז בחשבון הטוויטר איזה אימרת שפר של איזה מדען, סופר ופוליטיקאי "...אני חושב, משמע אני קיים.." הכותבים שכחו שאם כותבים פתגם מבלי להבין את משמעותו או לפחות להתכוון לו, אתה לא נראה חכם יותר, הפוך הוא הדבר. המענין הוא שבאינטרנט הישראלי עכשיו צצו להן דמויות וירטואליות (לרוב של נשים) שכל הבלוג שלהן מורכב ממשפטי חוכמה כאלה. הם עוקבים אחרי המון אנשים, אך לרוב אף אחד לא עוקב אחריהן.
בערך אלה הם כל סוגי ההודעות בטוויטר, למעט דואר זבל של ממש וקישורי סרק. ניסיתי לתומי להשתמש בטוויטר בכדי לדווח מאירוע מעניין, אבל גם על הרעיון הזה ויתרתי בגלל מגבלת 140 תוים. כמובן שגם לפרסם קישורים בטוויטר זה כאב ראש לא קטן, הרבה יותר קל לשלוח אותם בפייסבוק, סקייפ או דרך הדואר הישן והטוב.
ולסיכום נראה שמרבית האנשים נרשמים לטוויטר בכדי לא לפגר אחר טרנד בו שותפים רוב חבריהם או שותפיהם לעבודה ש"כבר נמצאים שם". כאשר כבר נרשמים מתחילים לחשוב בקדחתנות - על מה נכתוב היום? לאחר שכתבו ציוץ או שניים מרבית המשתמשים זונחים את המנוי (זה לא סוד שבין המליונים של משתמשים כאלה "חיים" רק מחצית מהם), והמחצית השנייה פשוט מקיימים מדי יום לתחייה את חמשת הסוגים של ציוצים שתיארתי. כמובן שהרגל מגונה של ציוץ הוא מעט יותר טוב מעישון או דיאטה לפי שיטת הרזייה אופנתית, אבל במאה ה-21 עם כל הארסנל היכולות הטכנולוגיות האנושות לא יכלה למצוא מבזבז זמן יותר אטרקטיבי? או שחסר ג'אנק פוד במקרר?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה