אז מה בדיוק קרה? (כולל אילוסטרציה)
הגג החיצוני של הכור הראשון התמוטט (ואלו התמונות ששודרו בחדשות) עקב שיחרור קיטור וחומרים שהפכו עקב החום הרב לגז, דוגמת יוד. לעומת זאת כיפת הכור עצמה, עשויית הפלדה, נותרה שלמה.
לעומת זאת הכורים ביפן רחוקים מסכנת התכה ותגובת שרשרת גם בגלל סוג הכור. אם בצ'רנוביל מדובר היה במוטות גרפיט שנמסו וגרמו לתגובת שרשרת ופיצוץ אז, בכורי מים בלחץ מסוג PWR pressurized water reactor)) מן הסוג, שאנו רואים ביפן, כדברי המומחים "אין מה להתיך". החומר ששוחרר לגובה עד כ-100 מטרים לאוויר הינו נשאר רדיואקטיבי למשך תשעה ימים בלבד, ולא שנים כמו במקרה של הדליפה בצ'רנוביל. אם בצ'רנוביל החומר שהתשתחרר לאוויר היה חומר הצזיום(Cs137) לעומת חומר היוד (I131) בכור של יפן. למרות כל הנאמר מדובר בחומר מסוכן ביותר, ובני אדם, השוהים ב-5 קילומטרים מזירת הפיצוץ סופגים כמות קרינה ממיתה במשך 5 שעות בלבד. קרוב ל70% מהתושבים ששהו במרחק של 5-10 קילומטרים בסכנת מוות כבר היום. מדובר בכמות קרינה גדולה עד פי 500 מן הכמות השנתית הנספגת בגוף האדם.
מידע על הכור
הכור הראשון של פוקושימה הושק ב-26 במרץ 1971. במרוצת השנים אירוע בכור מספר תקריות, דוגמת סדקי ענק שהתגלו בכורים 1,2 ו-5 בשנת 1994. במערכת פוקושימה ישנם 5 כורים פועלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה